"מוזיקה זה חלום לכל גיל "אומר הדני.
גיל הדני הוא מאותם אמני רוק נדירים המצליחים לשלב יכולת מוסיקלית ענין וליצור אוירת כיף סוחפת .הוא יגרום לכם להקשיב ,לחשוב על כל משפט ,ובוא בעת לזוז. גרוב מדבק ומלא הומור.
הדני מופיע עם הרכב נגנים. ההופעה האחרונה נערכה בלבונטין 7 בתל אביב.
הדני מגיע לעולם המוזיקה כבר בשל ומוכן, ללא השכלה מוזיקלית או נגינה, מתוך מסע חיים לא שגרתי .לאחר שרות צבאי שכלל את מלחמת של"ג הוא הצטרף למשאית ענק ונדד איתה ב 27 מדינות ברחבי אמריקה, למד עיצוב תעשייתי וגרפי ועיצב גני הרפתקאות וריהוט בטון. במהלך יותר משלושה עשורים כצלם מקצועי חווה הדני לא מעט סיטואציות קיצון וארועים שלא כל אחד זוכה לחוות. הוא צילם מלחמות, אסונות, אישים, ארועים היסטורים, מופעים, תופעות חברתיות." לא אשכח למשל את האמא משרפות היער האיומות של אוסטרליה" מספר הדני" שחשבה לתומה כי אם תמקם את ילדיה בבריכת הפיברגלס המים ימנעו מהם להשרף, ומצמרר לחשוב על התוצאה ועוד יותר לצלם את המראות. או לראות את רגליו החשופות של אלוף מרוצי האופנועים לשעבר מייקל דוהן שנראות כמו חלה מתוקה של שבת. לצלם אדם ,להבחין בשפת הגוף שלו, ולהבין . להבחין בהבעות, בניואנסים, בפרטים הקטנים שמעבר למובן מאליו."
באלבום "אנשים", הדני כותב על אותם פרטים. הוא מסקרן וגורם לך לחשוב, להזדהות עם הדברים,כמו למשל, החשבונות המשפחתיים והאישיים (THE BILLS) . הזחיחות שמזכירה לו את תקופת יום כיפור (מתישהו). בפיקפוק הדני כותב בהומור עצמי על רצונו כאמן להיות "האחד בדורו". מצד אחד הכמיהה להכרה, להשמע ,ומצד שני זהו בעצם שיר אהבה לזו שאיתו ולילדיו.
בשיר "את פגועה" בדומה למאיר אריאל, הדני לא מנסה ליפות רגעי כעס ביחסים והשיר משקף בעצם מייקאפ סקס .הדני טובע מושגים משלו כמו "סרטי מטוסים", "סרטי כנסיה" ונכנס לרזולוציות של "שיניים מולבנות" והחיוך האמריקאי המזוייף שמתלוה להן ואז משקף בראיה רחבה יותר את הצד הכעור של התרבות האמריקאית (מולבני שיניים). הדני עוסק בנושא גם ב"אנשים צריכים" מה מאפיין אותנו כאנשי העולם המערבי .ב PEOPLEהוא שר על אנשים כ"אוסף חלבונים". כצלם שמתבונן מהצד
משקף ומגלה לנו בסגנונו היחודי והישיר צדדים ותובנות שלא הבחנו בהם.
הלחנים מאד קליטים וקצביים ומושפעים מפלייליסט עשיר ומגוון של חמישה עשורים. "אימי היתה שרה הרבה, ומוזיקה היתה חלק חשוב מחיי "הדני לא מנגן על כלי נגינה ורק שר ושומע, חמוש בחוש קצב בריא והמון סקרנות ופתיחות. גיל נחשף לאופרה, ג'ז, מזרחי, קלאסי, מהארץ, מנורבגיה, מאוסטרליה, ברזיל, קלאסי ופיוז'ן, רגאיי, היפהופ וכמובן רוק לסוגיו.
"אני ממציא בנשמתי, מאד אינטואיטיבי ומממש חופש יצירה לפי חזון שיש בי. אני מקבל השראות מדברים אחרים שאני נחשף להם ולא מגביל עצמי בחוקים או כללים בין אם זה ליצור תמונה בזוית שונה או לעצב מוצר חדשני, כך אני בא למוזיקה ובורא שירים ."והשירים שהדני בורא מצליחים לגעת ברבים. השיר האחרון שהוציא בשם" דף עד "בהשראת סרט עדות שואה שהפיק הדני ושהוקרן – בסינמטק תל אביב בינואר 2018 הביא תגובות מרגשות מאד של אנשי הדור השני לשואה.
בהשתתפות:
בס צבי ועקנין
תופים אורי מנחם
גיטרה גדי בן אלישע
10.7.2018
פתיחת דלתות 20:30
תחילת מופע 21:00