"על רִגְעֵי הָעֵרוּת"
שלומיאן וההרכב:
הרכב רגעי הערות:
מיכה מיכאלי – באס עמירם גרנות – נשיפה תומר שלום – תופים
אמיר שלומיאן – כתיבה שירה ופסנתר
"רָגעֳי העֳירוּת" הוא מופע קונספט שעניינו התעוררות: התעוררות לרוח, התעוררות למוזיקה, התעוררות לחיים. הטקסטים והלחנים מקוריים, מפתיעים ברעננותם ובעוצמתם, כולם פרי יצירתו של אמיר שלומיאן, כותב ומלחין, פסנתרן וזמר, מחנך ופעיל חברתי.
עוצמת הטקסטים, הקונספט המקורי והכנות הבלתי מתפשרת הם שמשכו את נגן הבאס הוותיק מיכה מיכאלי (שניגן ב"יושב על הגדר", "צליל מכוון" ועוד עשרות להיטים ואלבומים מהשורה הראשונה) לפנות לשלומיאן בתום הופעת בית בה שמע אותו, ולהציע לו שיתוף פעולה.
מיכאלי הגיע עם ידידו ואיש הצוות שלו, המתופף תומר שלום, ובמהרה הצטרף גם עמירם גרנות, סקסופוניסט-חלילן וירטואוז. במהלך החזרות בקיבוץ גן שמואל התפרצה לחדר רכזת התרבות של הקיבוץ, וביקשה לדעת מי ההרכב ומהם החומרים המנוגנים, כי איכותם נדירה בעיניה. נקבעה הופעה ראשונה (ראו לינקים לעיל מתוך החזרות). עכשיו ההרכב בדרכו ללבבות ההמונים, ונמל תל אביב תחילה.
בקול צלול ובשליטה מרשימה בפסנתר, בסגנון אישי מאוד, חף מטרחנות ומהתחסדות, שלומיאן מזמין את הקהל להיפתח ומדבר גלויות את נפשו עד מעמקי הקיום:
הוא משתף את הקהל בגילויים מפעימים מזוית ראייה אישית, אמיצה ומיוחדת, לא חוסך מאיתנו גם את תפיסותיו האמיצות בהתייחס לחיים ולמוות, ומבלי לאבד את מידת הfun בחגיגה הססגונית הזו.
הפגישה עם המופע לא משאירה אף אחד אדיש, ובסופו קשה שלא לקבל את טענתו של שלומיאן כי "החיים מתחילים עכשיו".
.
'נדירים הם רגעי הערות \ לכאורה הימים ארוכים
אך עיניים יש לנשמה \ ואין הן עיני הפּנים
ופקוחות הן עיני הפנים \ חצאי יממות ויותר
אך עיני הנשמה לעומתן \ נפקחות לעתים נדירות'.
(מתוך השיר 'על רגעי הערות' / שלומיאן)
אמיר שלומיאן, מוזיקאי ומחנך, נולד וגדל במרכז הארץ. את הכשרתו המוזיקלית רכש בפריז ומאוחר יותר למד חינוך בלונדון. עם שיריו, שאותם כתב והלחין, הוא הופיע בפריז, בלונדון ובישראל.
כטרובדור, הטקסטים פרי עטו של שלומיאן אינם רק בסיס ללחניו, אלא מהווים את ליבת היצירה שלו ומשקפים את מהותה. הלחנים אינם נופלים במורכבותם ובדיוקם, ועם זאת זורמים וחודרים ישר ללב, והשירה כנה וחסרת מסננים. כל אלה יחד כמוהם כשופר לאמת הכֵּנה והחשופה, יצוקה למילים, אמת המחדדת את הקשבת הנוכחים ומעצימה את ערנותם..
בשנת 2005 יזם שלומיאן את עמותת "מעיין בבוסתן" (ein-bustan.org), שמטרתה להקים מוסדות-חינוך משותפים לערבים ויהודים. שלומיאן ייסד, ניהל והוביל אותה ללא לאות ובמסירות רבה במשך כעשור.
בשנת 2014 קיבל שלומיאן ידיעה על סרטן בגופו, וכנגד כל ציפיות הסובבים, כשהוא בוחר את דרך הריפוי שלו בעצמו, בהקשבה אינטימית לקול הנשמה ולאזהרותיה, יצא למסע מוזיקלי חדש, מעמיק עוד יותר מקודמיו, כשהסרטן מהווה מנוע לחייו החדשים מדי יום ביומו.
מרחשי לבו של הקהל:
"ברגעי השינה שלי חלמתי את רגעי העירות שלך. המוזיקה יוצאת מהלב כשיחה של אדם עם עצמו, עם אלוהיו, עם אחיו בני-האדם על ספסל בלב הגן. שופע כנות וחיוניות, אומץ, כשרון ותנועה, כה נדירות האפשרויות שלנו ללכת עם הרוח השקופה האמיתית. הרוח של האהבה. בגנך פגשתי בה." יעל, הרדוף.
" אמיר, המופע שלך מניע חמצן ללב. השאלות המכוונות למעמקי הוויתינו במופע חד פעמי" יעל, הוד השרון.
"וואו, איזו עוצמה ויופי! הנגינה הזכירה לי את רכטר, גרוניך, שלומי שבן. אבל יחודי בכל זאת. התרגשתי. תודה" נעמה, קרית טבעון.
"יש רגעים בחיים שהאמת נצרבת בהם, שהזמן עומד מלכת, ומסע החיים מתמצת את עצמו לרגעים של משמעות ועירות. אמיר, חדרת לי כחץ שלוח ללב, ועדיין אין בי מילים שיתארו את עומק החוויה" עמית , הרצליה.
"זמר רגיש וייחודי – ופסנתרן מחונן – הגיש ערב מיוחד במינו של שירים מקוריים שלו, ובין לבין שזר את סיפור חייו האישי... שלומיאן, שטוב הלב והרגישות שלו ניבטים מעיניו, נגע ללבי. הן בסיפורו האישי המורכב, והן בשיריו היפים. אך מעל הכל, מצאתי את עצמי מתרגש מנגינתו יוצאת הדופן בפסנתר. משהו בנגינתו הזכיר לי את טובי הפסנתרנים..." דורון בראונשטיין, מתוך הבלוג "חי תרבות", תל אביב.
פתיחת דלתות 21:30
תחילת מופע 22:00