לה פלפולה גרוב

אחרי הופעות ביפן ובהודו בקיץ האחרון , חוזרת לה פלפולה לבית היוצר עם מופע חדש ושירים חדשים שנאספו במהלך המסע ביפן ובהודו

"לה פלפולה" הוא מופע חי, צבעוני וסוחף שמחזיר את המוזיקה העיראקית של שנות ה-30 וה-40 לחיים – לא בעזרת עיבודים מערביים או מקצבים עכשוויים, אלא דרך ריקוד, הבעה, וקשר חי ונושם עם הקהל. 

 מה זה בכלל פלפולה?

במובנה המקורי בערבית, "פלפולה" (فلفولة) היא "פלפלית קטנה" – תבלין חריף ומתוק גם יחד, מלא חיים ואנרגיה. זהו גם כינוי עממי חביב לאישה שובבה, צבעונית, בעלת נוכחות. השם הזה הפך לדימוי מושלם להובלת המופע על ידי יוהני פרז, רקדנית וכוריאוגרפית, המביאה לבמה ריקוד מזרחי מדויק, עמוק ומלא הבעה – ממש כמו המקאם עצמו.

הכי קרוב למוזיקה של בגדאד הישנה

בניגוד לגלי העיבודים והפיוז'ן שהפכו את המוזיקה המזרחית ל"רלוונטית", לה פלפולה שומרת על נאמנות כמעט אקדמית למקאם העיראקי, תוך הצגת חידוש חד פעמי: הריקוד ככלי ביטוי מוזיקלי.

במקום לפרש את המקאם דרך מקצבים מודרניים, ההרכב נותן לרקדנית יוהני לגלם אותו דרך הגוף. תנועותיה מדויקות למודולציות, למעברים שבין מקאם למקאם, ולהבעה הרגשית הספציפית של כל קטע – עצב, געגוע, פלרטוט, אקסטזה.

 חוויה טוטאלית של גוף וקול

המוזיקאים על הבמה – כולם גם זמרים – שרים בערבית עיראקית עתיקה, כפי שנשמעו יוסף זערור ולהקתו בזמנם. כל אחד מהם חי את המסורת בגופו ובקולו, מה שהופך את המופע לחגיגה מרגשת שבה כולם משתתפים – גם הקהל.

המופע הוא יותר מקונצרט – הוא טקס, מסיבה, הצגה, ושיעור בהיסטוריה מוזיקלית חיה. יוהני, בתנועות עיניים ושפת גוף, יוצרת דיאלוג עם כל אחד מהנגנים – וכמובן עם הקהל.

 ההרכב

• יוהני פרז – ריקוד, כוריאוגרפיה, הפקה
  • דוד רגב זערור – קאנון, ניהול מוזיקלי
  • בן מכלוף – דרבוקה, שירה
  • יצחק זגזג – כינור, שירה
  • גבריאל זכרון – עוד, שירה
  • אלן אלייב – כלי הקשה, שירה

 למי זה מתאים?

לכל מי שמוזיקה מזרחית אמיתית נוגעת בו, ולכל מי שרוצה לפגוש את המוזיקה העיראקית האותנטית – לא כסיפור נוסטלגי, אלא כחוויה עכשווית, צבעונית, בועטת

לינקים לכל הרשתות