222 יום ההשראה הבינלאומי | השראה, שירה וזעקה
ביוזמת היוצרות טלי דביר לבנת והילה סידי
דברי פתיחה וברכות: הסופרת ליהיא לפיד
בהנחיית המשוררת ציפי שחרור
הופעה: טל שגב
על הבמה יוצרים מכל קשת החברה הישראלית שכל אחד ואחת הוא חוליה בשרשרת אנושית שמספרת סיפור חדש, שנותן תקווה ידע והרבה השראה ערך
והמוזה פורצת איתן והיא זבה דם, חבולה כמו ילדה חטופה כמו אימא אבלה, כמו חיל הנופל בקרב, וכותבת עצמה גם כשהתותחים מחרישים את אוזניה. היא כותבת עצמה ומתאבלת עם המילים ומתאבדת עם המילים ומבקשת מחילה מהחטופים שאינה יכולה להצילם, אבל היא יכולה לקונן על הנופלים, לעודד את הניצולים והיא יכולה לשורר עליהם ולהנציח אותם.
אז ביום 7.10.23 ועד לרגע זה שהדברים נכתבים, נאמרים כשקרבות קשים מתחוללים מצפון ודרום וחיילינו מקריבים את נפשם, המוזה מגוייסת והיא עתה אחת הלוחמות. היא חיילת במלחמה הזאת. היא היד המנענת את הילד החטוף המבקש את אימו, היא היד המונחת בחמלה על כתפו של אב שכול . היא נחמה פורטא לנו גם עתה שהשתנו חיינו, שנוכל להתחיל מחדש, כפי שכתב ברטולד ברכט בשירו, "הכל משתנה" מתוך ספרו גלות המשוררים.
הכל משתנה/ברטולד ברכט
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.
מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לֹא תּוּכַל
לִשְׁפֹּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.